מטופלים רבים עם ריפלוקס כרוני מתרגלים לצרבת ולתסמינים החוזרים, וממשיכים בשגרה. לעיתים, דווקא השקט היחסי מסתיר שינוי מתמשך ברירית הוושט. שינוי כזה אינו מורגש תמיד, אך עלול להיות משמעותי אם אינו מאובחן ומנוטר בזמן.
תסמונת בארט היא מצב שבו רירית הוושט משתנה בעקבות חשיפה ממושכת לחומצה בקיבה, לרוב על רקע ריפלוקס כרוני. השינוי נקרא מטפלזיה אינטסטינלית והוא נחשב גורם סיכון לסרטן הוושט. אבחון מדויק ומעקב אנדוסקופי מאפשרים מניעת סרטן הוושט.
מהי תסמונת בארט?
בוושט תקינה קיימת רירית עדינה המותאמת למעבר מזון. כאשר חומצה מהקיבה עולה שוב ושוב, הגוף ״מגן״ על עצמו באמצעות החלפת סוג התאים. תהליך זה נקרא מטפלזיה בוושט. בתסמונת בארט, התאים החדשים דומים לתאי מעי.
חשוב להבהיר – תסמונת בארט אינה סרטן. היא מסמנת מצב שבו הסיכון להתפתחות סרטן הוושט גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית. היתרון המשמעותי הוא שניתן לזהות את השינוי מוקדם, לנטר אותו ולמנוע התקדמות מסוכנת.
הקשר הישיר לריפלוקס כרוני
צרבת וריפלוקס ממושכים הם גורמי הסיכון המרכזיים. לא כל אדם עם צרבת יפתח בארט, אך ככל שהחשיפה לחומצה ארוכה וחוזרת, כך הסיכון לשינוי מבני ברירית עולה.
מי נמצא בסיכון גבוה יותר?
גורמים שונים יכולים להגדיל את הסיכון לתסמונת בארט, בהם:
- ריפלוקס כרוני – שנמשך מעל 5 עד 10 שנים
- גיל – מעל 50
- מין – זכר
- השמנה בטנית
- עישון
- סיפור משפחתי של סרטן הוושט
איך מאבחנים תסמונת בארט?
גסטרוסקופיה
האבחון מתבצע באמצעות גסטרוסקופיה, בדיקה אנדוסקופית המאפשרת הסתכלות ישירה בוושט ונטילת ביופסיות מדויקות.
חשוב לזכור כי תסמונת בארט יכולה להיות ״שקטה״, לכן אין להסתמך רק על הופעת תסמינים. ישנם מטופלים ללא צרבת פעילה, אך עם שינוי מתקדם ברירית. לכן, ההחלטה על בירור מבוססת על גורמי סיכון ולא רק על תחושת המטופל.
האבחנה הסופית נקבעת במעבדה. דגימות מכוונות מאפשרות להבדיל בין בארט ללא דיספלזיה לבין מצבים המחייבים התערבות.
פענוח תשובת ביופסיה
פענוח תשובת בדיקת ביופסיה נעשית על ידי רופא/ה מומחה/ית. אלה המצבים שיכולים להתגלות לאחר ביצוע הבדיקה:
בארט ללא דיספלזיה
נמצא שינוי מסוג מטפלזיה אינטסטינלית, ללא סימנים טרום-סרטניים. לרוב נדרש מעקב אנדוסקופי תקופתי וטיפול בריפלוקס.
דיספלזיה בדרגה נמוכה (LGD)
מדובר בשינויים מוקדמים במבנה התאים. הסיכון להתקדמות גבוה יותר, ולכן נדרש מעקב הדוק ולעיתים טיפול אנדוסקופי מונע.
דיספלזיה בדרגה גבוהה (HGD)
שינויים משמעותיים המעלים את הסיכון לממאירות. במצב זה נשקלת התערבות אנדוסקופית מתקדמת במטרה למנוע סרטן הוושט.
מה הסיכוי לממאירות עם תסמונת בארט?
רוב המטופלים עם בארט לא יפתחו סרטן. הסיכון עולה בעיקר בנוכחות דיספלזיה. כאן נכנסת חשיבות המעקב. זיהוי מוקדם מאפשר טיפול מונע לפני הופעת מחלה ממאירה.
כיצד ניתן להפחית סיכון?
טיפול תרופתי
תרופות להפחתת חומציות הקיבה, לרוב ממשפחת ה-PPI, מפחיתות גירוי מתמשך של הוושט.
שינוי אורח חיים
- ירידה במשקל
- הימנעות מארוחות כבדות לפני השינה
- הפסקת עישון
- הרמת ראש המיטה
צעדים אלה אינם ״מרפאים״ בארט, אך תורמים לייצוב המצב.
מתי יש צורך בהתערבות מעבר למעקב?
כאשר מזוהה דיספלזיה בוושט, בעיקר בדרגה גבוהה, יישקל טיפול אנדוסקופי מתקדם להסרת הרירית הבעייתית. המטרה היא מניעת סרטן הוושט ללא צורך בניתוח פתוח.
האבחנה בין בארט “שקט” לבין מצב מתקדם דורשת ניסיון. גסטרואנטרולוג/ית מיומנ/ת משלב/ת ממצאי גסטרוסקופיה, ביופסיות וגורמי סיכון אישיים כדי לבנות תוכנית מעקב או טיפול מדויקת.
אם אתם סובלים מריפלוקס כרוני, או שקיבלתם תשובת ביופסיה שאינה ברורה לכם, ייעוץ גסטרואנטרולוגי מקצועי יכול לעשות סדר, להפחית חרדה ולמנוע החמרה עתידית.
שאלות נפוצות על תסמונת בארט
מהי ״מטפלזיה אינטסטינלית״ בהקשר של בארט?
מטפלזיה אינטסטינלית היא מצב שבו תאי רירית הוושט מוחלפים בתאים הדומים לרירית המעי, בעקבות חשיפה ממושכת לחומצה. זהו שינוי הסתגלותי הנחשב בסיס לאבחנת תסמונת בארט ומצריך מעקב רפואי.
מהי דיספלזיה?
דיספלזיה היא שינוי לא תקין במבנה התאים, המעיד על סיכון מוגבר להתפתחות סרטן. היא מחולקת לדרגה נמוכה ולדרגה גבוהה, והאבחנה משפיעה על תדירות המעקב ועל הצורך בהתערבות טיפולית.
האם תסמונת בארט מחייבת ניתוח?
ברוב המקרים תסמונת בארט אינה מחייבת ניתוח. מרבית המטופלים מטופלים באמצעות איזון ריפלוקס ומעקב אנדוסקופי. התערבות נשקלת בעיקר כאשר קיימת דיספלזיה מתקדמת, ולעיתים מתבצעת בגישה אנדוסקופית.
כל כמה זמן צריך מעקב אנדוסקופי?
תדירות המעקב האנדוסקופי נקבעת לפי ממצאי הביופסיה. בארט ללא דיספלזיה מצריך מעקב במרווחים של מספר שנים, בעוד שנוכחות דיספלזיה מחייבת מעקב צפוף יותר ולעיתים טיפול יזום.
האם כל אדם עם צרבת צריך גסטרוסקופיה?
לא כל אדם עם צרבת זקוק לגסטרוסקופיה. הבדיקה מומלצת בעיקר במקרים של ריפלוקס כרוני ממושך, תסמינים שאינם מגיבים לטיפול או קיום גורמי סיכון נוספים לתסמונת בארט.
סיכום
תסמונת בארט היא לא גזר דין. היא נורת אזהרה רפואית שמאפשרת לעצור תהליך מסוכן בשלב מוקדם. אבחון מדויק, מעקב נכון וטיפול מותאם הם הכלים המרכזיים לשמירה על בריאות הוושט.
אודות הרופאה
פרופ׳ סיגל פישמן היא מומחית לגסטרואנטרולוגיה. סגנית מנהל המכון למחלות דרכי העיכול והכבד בבית החולים איכילוב, מנהלת השירות להשמנת יתר במכון ומנהלת היחידה לניסויים קליניים במחלות מעי דלקתיות. פרופ׳ פישמן בעלת ניסיון רב בפעולות אנדוסקופיות מתקדמות, כולל גסטרוסקופיות, קולונוסקופיות ופעולות מורכבות.